שיטה
האחיזה הבלתי-מוכרעת
לא עיר שמלחמה לא נגעה בה — יהודה הכה אותה קודם. אבל המבצר היבוסי עצמו לא סולק עד הסוף, דור אחר דור, עד דוד. הניסוח המדויק: האחיזה החזיקה עד שמלך כל ישראל סיים אותה.
יקום YALDY® · אויב
מבצר ציון
מימות יהושע, האחיזה על הרכס הזה לא נשברה עד הסוף. דור אחר דור עבר תחתיה, והשער נשאר נעול. היבוסים צחקו: גם העיוורים והפיסחים יחזירו את מלך ישראל.
לתיק הדמות“לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה.”
יבוס היא מצודת ציון — ירושלים העתיקה על הרכס הצר שלה, חומות אבן מטפסות מן העמק. מימות יהושע אחיזתה לא סולקה עד הסוף. יהודה הכה את העיר ובנימין ישב לצדה, אך המבצר היבוסי עמד בלי שייפול — עד דוד. הכיבוש אינו פתיחת הסיפור. הוא סגירתו.
העיוורים והפיסחים.
על החומה עומד הלעג. בפשוטו, התרסה: המקום חזק כל כך, שאפילו העיוורים והפיסחים יעצרו אותך. במדרש אומרים שיש כאן יותר: צלמי נחושת ברחוב העיר, ועליהם כתובה שבועת אברהם לאבימלך. ואז יואב עולה ראשון בצינור. מים קרים בקרסוליו, חושך מעליו. הבריח נפתח מבפנים.
למצודה שלא נפלה מעולם, היה שם חדש. עיר דוד.
ארבעה חוטים
זה ששבר את האחיזה.
מה שאף שבט לא השלים במשך דורות, מלך כל ישראל השלים ביום אחד. הוא לכד את המצודה והפך אותה ללב של ממלכה.
← הכירו את דוד המלךראשון בצינור.
“כל מכה יבוסי בראשונה יהיה לראש ולשר.” יואב עולה ראשון בצינור המים האפל, ונעשה לשר הצבא.
דברי הימים א′ י″א:ו
← הכירו את יואבאציל הגבעה.
הפסוק עצמו קורא לו “אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ.” הוא השתחווה לדוד והציע את גורנו במתנה — ודוד קנה אותו במחיר מלא: חמישים שקל כסף לגורן, שש מאות זהב למקום. הגורן ההוא נעשה למקום המקדש. היבוסי אינו סתם נבל.
שמ"ב כד:כד · דה"א כא:כה
צלמי השבועה.
רש"י אומר: שני צלמים, אחד עיוור ואחד פיסח, שנעשו על שם יצחק ויעקב, ובפיהם השבועה שאברהם נשבע לאבימלך. במדרש אומרים: צלמי נחושת ברחוב העיר. הם לועגים למלך, עד שהחומה נפתחת מבפנים.
רש"י, שמ"ב ה:ו · פרקי דר"א לו
החומה שלעגה למלך נפתחה מבפנים.
נפילת יבוס
הרישום
שיטה
לא עיר שמלחמה לא נגעה בה — יהודה הכה אותה קודם. אבל המבצר היבוסי עצמו לא סולק עד הסוף, דור אחר דור, עד דוד. הניסוח המדויק: האחיזה החזיקה עד שמלך כל ישראל סיים אותה.
רגע
התפנית העמוקה ביותר בסיפור היבוסי אינה תבוסה. גורן ארונה, סלע חשוף, מוץ ובקר, נעשה לקרקע המקדש. אדמת היבוסי הופכת למקום הקדוש ביותר. ומה שאפשר היה לקחת, נקנה במחיר מלא.