עיר דוד

החשכה יורדת על חומות עתיקות. ירושלים ניצבת גבוה. בלתי חדירה.

מהחומות - צחוק. לעג חצוב באבן.

דוד אינו עונה.

הוא יודע שהעיר הזו היא יותר מחומות. יותר ממבצר. היא הבטחה הממתינה לעיתה.

הוא מקשיב. לא לכוח - לחוכמה.

נתיב נסתר מופיע. מתחת לאבן. נמדד בזמן ובשתיקה.

בלי הסתערות. בלי מצור. בלי התנגשות חזיתית.

רק סבלנות. רק אמון.

ואז - הרגע.

השער זז. העיר נושמת לרווחה.

העיר לא נפלה בכוח. היא נפתחה בזכות תבונה.