הפלשתים חוף הברזל

בכל ארץ ישראל לא נמצא נפח. לא נפחייה אחת. לא סדן. לא להב אחד שחודד בלי ללכת לעיר פלשתית, לכרוע, ולשלם. כשהגיע יום הקרב, צבא שלם עמד בשדה עם כלי חקלאות — כי החוף כבר החליט, הרבה לפני שהחנית הראשונה נזרקה, שישראל יילחם בכלום.

הם הגיעו מכפתור — אי מעבר לים — זרים, מאסיביים, נושאים נשק שאיש בחופים האלה לא הכיר. הם תפסו את מישור החוף ובנו חמש ערי מבצר: עזה, אשקלון, אשדוד, עקרון וגת. כל אחת נשלטה בידי סרן. כשחמשת הסרנים זזו יחד, צבאות שלמים נשברו עוד לפני שהגיעו לחזית. הם לא כבשו דרך טירוף. הם כבשו דרך שליטה — ברזל, שטח, ופחד.

הם לא היו מעבר לגבול. הם היו בתוך ישראל — באשדוד, בעזה, בגת, בעקרון ובאשקלון. אימפריית רשע מבפנים.