דוד הרועה

שמואל הנביא

הנביא. הראשון שראה.

הזקן שבא בשקט. עבר על שבעה בנים וביקש את זה שעוד בשדה. משח אותו לפני שהבית, או האומה, ידעו למה.

שמואל א′ ט″ז:יג

ישי, אביו

אביו. השמירה השקטה.

הוא שלח אותו אחרון. בכל ערב הוא סופר את הצאן: כולם פה, גם הקטן. הוא רואה את הצלקת על זרוע הנער. לא שואל. מניח יד על כתפו, ונותן לשתיקה להיות מספיקה.

אליאב הבכור

אחיו. שנפסח עליו.

גבוה. יפה תואר. זה שהעין הייתה בוחרת. שמואל פנה אליו — ונאמר לו להביט במקום אחר. בעמק הוא יגער בנער שירד עם לחם. הנער לא ייסוג.

רות ובועז

השושלת. לפניו.

סבתא רבא. סבא רבא. שדה אחר, בזמן אחר, שבו מעשה חסד אחד שינה משפחה. אותו דם עומד עכשיו על ההר, קלע ביד.